האמת? אני בעד האגו – הוא מאד חשוב. תתפלאו. ואי אפשר בלעדיו.
אבל!
השאלה היא עד כמה הוא מנהל אותנו ועד כמה אנחנו יודעים לשים אותו בצד ולקבל החלטות ענייניות לטובת הארגון מעבר לאגו הקטנוני שלנו.
הכל קשור בדיאלוג הפנימי של כל מנהל עם עצמו:
האם אני פועל לטובתי או לטובת הלקוחות?
האם אני פועל כדי לקבל הכרה מהבוסים או שאני פועל נקי לטובת העסק?
האם אני מעז לומר דיעה לא פופולרית שמשרתת את הביזנס או שאני זורם עם הדיעה הכללית כדי שלא יגידו עלי ש…?
האם בדיון אני יודע לומר דיעה ולעדכן אותה כשאני שומע דיעות אחרות נכונות יותר?
האם אני יודע לשנות החלטה כשאני מבין שהיא היתה לא נכונה?
האם אני יודע להודות בטעות או בכשלון ולשאת בתוצאות?
עד כמה אני עוסק במה יגידו עלי ואיך אני אראה?
אז השורה התחתונה היא לא להיות בלי אגו. אבל להיות מודעים אליו למצוא את האיזון הנכון.
אני פוגש מנהלים שמוצאים את האיזון הזה: שיקול הדעת שלהם בוגר ואחראי, הם יצירתיים ונועזים, והתוצאות שלהם גבוהות יותר בטווח הארוך.
